<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ס"ת המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הנקוד פסול ואם העלוהו מעלים אחר וקורין בו כי יש אם למקרא ולמסרת ואם מנקדו אין כאן מסרת כך פשוט בבריתא במסכת סופרים [פ"ג ה"ז] וכן כתב רבינו האיי בתשוב' והרשב"א.
<h2>דף כא:</h2>
מצוה מן התורה להיות לכל א' מישראל ס"ת ואם לוקחה בדמי' הרי הו' כחוטף מצוה מן השוק ואם כתבה הוא בעצמו הרי הוא כאלו קבלה מהר סיני ואם הגיה בה אפילו אות אחת הרי כאלו כתבה כך אמרו ז"ל. וכן כתב הרמב"ם שהיא מצות עשה לכתוב לו ספר תורה דכתיב ועת' כתבו לכם וגומר כלומר כתבו ספר תורה שיש בו השירה הזאת ואין כותבין התורה פרשיות שיוכל לכתוב שירה לבדה. ואין למכרה זולתי ללמוד תורה ולישא אשה כמו שכתבתי בחלק ראשון ובכמה דוכתי וזה היה בדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תור' ללמוד אבל בזמן הזה שכותבין ס"ת ומניחין אותן בבית הכנסת לקרות בהן בצבור מצות עשה על כל מי שיש לו לכתוב חמשה חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושים ללמוד בהם הוא ובניו דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל זה היה מצוה לכתוב הס"ת וללמוד בה וע"י הגמרות והפירושים ידע פירוש המצות והדינין א"כ חייב אדם לכתבם ושלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה וכן כתבו הגאונים.
<h2>דף מח:</h2>
צריך לעבד העורות של ס"ת לשמן שיאמר בתחלת העבוד לשם ספר תורה אני מעבדן כך מוכח בגיטין אף על גב דלפרש"י נראה דאינו צריך עבוד לשמה לפי מה שהוא פי' על זאת ההלכה דהניזקין דס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן מ"מ לפר"ח ולפר"ת מוכח שם דבעינ' עבוד לשמן וכן עקר וכן כתב הרמב"ם וכתב ה"ר ברוך דאם הגוי מעבדן וישראל עומד על גביו ומסייעו ואומר לו עשה לשם ס"ת כדאמרינן בע"ז [כ"ב ע"א] אנא גמירנא טפי ממך ובענין זה התירו הגאונים עבוד גוי והרמב"ם כת' דאם מעבדן גוי פסולין אפילו שאמרו לו לעבד לשם ס"ת על דעת עצמו הוא עושה לפיכך כל דבר הצריך מעש' לשמו אם עשאו גוי פסול ע"כ והרא"ש תפס הראשון עקר וכן כתב בעל העטור וה"ר ברוך נסתפק אם צריך שיוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת או שמא די במחשבה לבד ולמטה אכתוב מספר העתים עוד בזה, ואם [אין] להם קלף מעובד לשמה אם קורין בו בלא עבוד לשמה.
מספר העתים אמר רב נטרונאי קלף של ס"ת אם איפשר לישראל לעבדו לשמה מצוה מן המובחר ואם לאו ילך אצל גוי ויאמר קלף לספר תורה אני צריך וכשמעבדם גוי לשם ספר תור' יסייע עמו מעט ובה"ג הוי עבוד לשמה. וששאלתם מקום שאין בו מי שיודע לעשות גוילים ולא (רק) [דק] והוצרכו לעשות ספר תורה ומצא קלפים שבאו ממקום רחוק יש להם רשות באותם קלפים לכתוב ס"ת או לא תשובה הוו יודעים שעקר קלפים שאתם אומ' לא הכשירו רבנן דתרתי מתיבתא לכתוב בהם ספר תורה ולקרות בו בצבור ולא היה מתירו אלא רב משה גאון ממתא מחסיא לבד והוי קרי ליה (לרק) [לדק] קלף, ולא קלף ניהו (ספיח) [חיפה] שמיא דמליח ולא קמיח ולא עפיץ [ולענין מגילה תנן כתבה על הדיפתרא לא יצא ודיפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ] וכל שכן (רק) [דק] דלא קמיח מיהו בשנים האלו כיון שאין מי שיודעין לעשות אותו גויל כתקנו וכי אתו לעפוצינהו טורחין הרבה ורוב הצבור כדאשכחן דרב משה סמכו עליו וקא קרו בה בצבור לבד מהמהדרין ומדקדקין במצות דלא קרו אלא בגויל כהוגן. ולענין עבוד לשמה רבנן דתרתי מתיבתא סביר' להו דכל שלא לשמה מעוב' לאו כהוגן הוא ופסול מלמיקרי ביה דהכי עבדי רבנן מעשה ומדרב משה הוו פליגי נמי בהא והוא א' מצוה מן המובחר למיעבד עבוד לשמה אבל מתורת ספר תורה שקורי' בו בצבור לא נפיק ואית לנא ולרבנן דקדוקא בהאי מילת' לדחויי לדרב משה ומיהו אתם שאין במקומכם מי שיעשה גוילים ולא (רק) [דק] אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בצבור ואם לאו אל תשביתו קריאת ס"ת מפני זה שהרי הכתוב אומר עת לעשות ליי' הפרו תורתך ור"י וריש לקיש מעייני בספרא דאגדת' בשבתא וסמכי אהאי קרא אף אתם עשו ס"ת מן (הרק) [הדק] אף על פי שאינו מעובד לשמה שמר רב משה כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שכן על דרך שאמרו עת לעשות ליי' אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את יריעת הדק לידי (מתנח) [מתוח] ולהעביר עליהן סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה ואם אין יכולת לעשות כן כתבו בו אף על פי שאינו מעובד וקראו בו בציבור ע"כ.
